ראשית, חשוב להבין שכלב במקורו הוא חיית בר בעלת יצר הישרדותי ומכאן שברגע שהוא מוצא ציד (מזון) על המדרכה/רצפה/אדמה, לגיטימי שיעוט על ההזדמנות ויאסוף אותו.
הכלבים אמנם עברו תהליך ביות לפני מס' רב של שנים ומבחינתנו ברור מאליו שאנחנו אלה שצריכים לספק את מזונם, אבל לא כך הדבר מבחינתם. היצרים ההישרדותיים מושרשים בהם היטב, גם היום.

טיפול:

מה לא לעשות:
דרך נפוצה ושגויה בה נוהגים בעלי כלבים רבים היא תפיסת הפה של הכלב בזמן שאסף משהו וניסיון להוציא את זה ממנו בכוח. 
בעצם המעשה הזה אנחנו מחזקים תחושת הצורך להשרדות של הכלב, גורמים לו לגונן על הציד שתפס ובמקרים לא מבוטלים גם לגלות תוקפנות כלפינו בעקבות הנסיון שלנו לחטוף לו את הציד, מזווית הראייה שלו.

​

מה כן לעשות:

 

בראש ובראשונה, להאכיל את הכלב שלנו בכמויות נכונות (התייעצו עם הווטרינר) ובזמנים קבועים ביום. 

​

מעבר לכך, ברגע שאנחנו מזהים שהכלב שלנו אוסף משהו מהרצפה, מוטב שנתקן אותו באמצעות משיכה חדה וברורה ברצועה ונוסיף תיקון קולי כמו "לא!!" בטון שלילי וסמכותי.
חשוב מאוד שהתיקון יבוא באופן מיידי וסמוך ככל האפשר לפעולה של הכלב.
כלב שיתוקן מעל כמה שניות בודדות אחרי שכבר נעשתה הפעולה, לא יבין מדוע תוקן ומה עשה לא בסדר.

​

דבר נוסף שאפשר לעשות הוא תרגול.
לפזר על הארץ נקניקים, קבנוס וכד' בכמה נקודות ולעבור יחד עם הכלב בסמוך אליהן.
בכל פעם כשהוא ניגש ומנסה לאסוף אותם, לתקן אותו באמצעות משיכה ברצועה ותיקון קולי. להמשיך לתרגל זאת מס' פעמים עד שהוא מפסיק לנסות וברגע בו הוא מפסיק, לצ'פר אותו בחלופה טובה כמו חטיף ולהוסיף מילה טובה בטון חיובי ו/או ליטוף.
ככל שנתרגל יותר, כך תיפתר הבעיה מהר יותר ועל הצד הטוב ביותר.